עפ"ת 7819-01-18

תקציר

בית המשפט העליון הגדיר באופן עקבי את העבירה של נהיגה בזמן פסילה כעבירה חמורה ביותר, תוך שהוא מדגיש את המסוכנות שהיא מהווה לשלום הציבור ואת הצורך בענישה מרתיעה. העונש הנהוג כולל מאסר, במיוחד למי שיש לו עבירות תנועה קודמות או עונשי מאסר תלויים ועומדים. במקרה דנן, למערער עבר תעבורתי משמעותי, לרבות עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה, והוא כבר ריצה עונש מאסר על תנאי. בית המשפט דחה את טענת המערער כי היו לו ציפיות סבירות להקלה בעונש בשל דיונים עם נציב עבודות השירות, שכן בית משפט קמא הבהיר כי אין בכך כדי להעיד על העונש הצפוי. זאת ועוד, המערער ביקש לבטל את הסדר הטיעון, דבר שהיה מביא להקלה בעונש, ולפיכך לא יכול היה לטעון כי המשיב מחויב לו. עונשו של בית משפט קמא, שכלל מאסר בפועל, היה מאוזן כראוי, בהתחשב במכלול הנסיבות, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב. הנאשמים נצטוו להתייצב בבית מעצר קישון לריצוי עונשם במועד שנקבע.