ע"א 161/60

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להחזקת גג בנכס מושכר. הבעלים טען כי הגג לא נכלל בחוזה, ואילו השוכר טען אחרת. בית משפט השלום פסק לטובת הבעלים, אך בית המשפט המחוזי ערער וקיבל את תביעת השוכר בשל החזקתו הבלעדית ארוכת השנים בגג. עם זאת, בית המשפט העליון הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי כוונת הצדדים, שנקבעה על פי כל הנסיבות, היא מכרעת. החזקה בלעדית ותמורה לשימוש אינן מעידות בהכרח על כוונת השכרה. נטל ההוכחה מוטל על התובע, ובמקרה זה השוכר לא הצליח להוכיח כי הגג היה חלק מהחוזה. יתר על כן, זכות הכניסה והתיקונים של הבעלים לא הייתה שנויה במחלוקת. פסק הדין מצטט מספר מקרים ישראליים ומדגיש כי סמכות השימוש הבלעדית של השוכר היא זמנית ואינה מגבילה את זכויות הבעלים. בהתחשב בנסיבות, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ואיפשר לבעל הבית גישה להשגחה ותיקונים תוך דחיית תביעת השוכר. השוכר חויב לשאת בהוצאות המשפט של הבעלים, לרבות שכר טרחת עורך דין.