ת"א 8010-01-19

תקציר

התובע, מנהל מיוחד בנאמנות, הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה לפנותו מדירה בה התגורר משנת 1965. הנתבע טען כי הוא דייר מוגן ולכן נהנה מקביעות, ולחילופין טען לזכויות בעלות בנכס. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי אביו של הנתבע רכש זכות להשכיר את הדירה אך לא היו לו זכויות בעלות כלשהן. עוד קבע בית המשפט כי האב רכש זכויות דיירות מוגנות שעברו לבנו לאחר מותו. התובע לא הצליח להוכיח אף אחת מעילות הפינוי, דהיינו, שהנכס שימש כבית בושת, שהנתבע הרוויח רווח בלתי הוגן, או שלא שולמו דמי שכירות. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם אי התשלום מהווה עילה לפינוי, יש להעניק לנתבע סעד מן היושר בהתחשב בנסיבותיו האישיות, משך השכירות שלו והתנהלות שני הצדדים. לפיכך, תביעת הפינוי נדחתה, והתובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע בסך של 11,700 ₪.