ע"פ 231/76

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני נאשמים, מרדכי פרידמן ואליעזר לסלי גולדשמידט, שהועמדו לדין בשבעה-עשר אישומים של העלמת מס ומרמה הקשורים למכירה ורכישה של ציוד קידוח. החוט המקשר בין ההאשמות הוא ההתנהלות הכספית המורכבת סביב הציוד. פרידמן הורשע בתשעה אישומים, בהם השמטת הכנסה בזדון, מרמה ועבירות על תקנות פיננסיות שונות, ואילו גולדשמידט הורשע בשני אישומים של סיוע לפרידמן להשמיט הכנסות מדו"חות המס שלו. השאלה המרכזית בתיק הייתה האם ההסכם בין פרידמן לבין חברת הנפט לישראל קונטיננטל בע"מ (איסקו), שנראה כאופציה לרכישת ציוד הקידוח, הוא אכן הסכם מכר. בית המשפט העליון קבע כי אכן מדובר במכירה ולא באופציה, למרות המינוח בו נעשה שימוש בהסכם. מסקנה זו התבססה על פרשנות ההסכם עצמו, כמו גם על ראיות חיצוניות, לרבות השתלשלות האירועים והתכתובות שהובילו לחתימתו. השימוש במונח "אופציה" נתפס כמסווה לעקיפת מכשולים הקשורים לתקנות המכס והמס. היבט חשוב נוסף של פסק הדין נוגע לפרשנותו של סעיף 84 לפקודת מס הכנסה, העוסק בהפקדי הכנסה הניתנים לביטול. בית המשפט קבע כי סעיף זה נועד למנוע תוכניות התחמקות ממס ואינו חל על עסקאות מסחריות בתום לב. לפיכך, ההכנסה שקיבל פרידמן מהפעלת הציוד בתקופה הנדונה הייתה חייבת במס בידיו, והשמטת הכנסה זו מדו"חות המס שלו הייתה ניסיון מכוון להתחמק ממס. אשר לעונש, מצא בית המשפט כי העונשים שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר היו ראויים ומאוזנים, בהתחשב בנסיבות המקרה. עם זאת, בית המשפט ביצע שינוי קל בעונש בגין האישום השבע עשר, ביטל את עונש המאסר והשהה את המאסר, אך אישר את הקנס. פסק דין זה שומר למעשה על העונש הכולל כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. לבסוף זיכה בית המשפט את גולדשמידט מהאישומים נגדו, שכן התביעה לא הצליחה להוכיח ידיעה ממשית מצדו כי פרידמן הוא הבעלים של האופציה וכי החזרי המס כוזבים. הראיות לא תמכו בממצא של עיוורון מכוון או כוונת זדון, הנדרשים להרשעה לפי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת מס הכנסה.