בש"פ 6742/01

תקציר

המבקש, שייצג את עצמו, ביקש ארכה לערעור על פסק הדין שהרשיע אותו בשני סעיפים של גניבת אופנוע והונאה בכרטיסי אשראי. המדינה התנגדה לבקשה בנימוק שהמבקש לא סיפק הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה. בית המשפט, שהפעיל את שיקול דעתו הרחב לפי סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי, מצא אף הוא כי טענת המבקש בדבר הלם וקהות חושים אינה מהווה הסבר סביר לשיהוי בן שמונת החודשים בהגשת הערעור. המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין בעת מתן פסק הדין והיה מודע למועד האחרון של 45 יום להגשת ערעורים, אשר צוין בפסק הדין. בית המשפט בחן גם האם העונש שהוטל גרם לעיוות דין, אך מצא כי בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש ובהיעדר עבר פלילי. כמו כן, בית המשפט נתן משקל לאופי השיטתי והמתוכנן של עבירות המבקש ולצורך בהרתעה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת ההארכה, בהתחשב בהיעדר הסבר סביר לשיהוי ובהיעדר עיוות דין. עונשו של המבקש של ארבע שנות מאסר עמד על כנו.