ת"צ 17522-09-12

תקציר

פסק הדין דן באישור תביעה ייצוגית נגד עירייה בגין גבייה שלא כדין של ריבית דריבית על פיגורים בתשלומי ארנונה, הידועה גם בשם ארנונה בישראל. בית המשפט בוחן את סיכויי ההצלחה של התביעה, הסובבת סביב פרשנות חוק הריבית ותחולתו על התיק. המחלוקת העיקרית היא האם המונח "ריבית צמודה" בחוק מתייחס לריבית רגילה או לריבית שנצברה, כאשר התובעים טוענים עבור הראשון והעירייה עבור האחרונה. השופט מצדד בתובעים, ומציין כי לשון החוק ותכליתו תומכות בפרשנותם. פסק הדין דן גם בטענות נוספות הנוגעות לגביית ריבית לפני תום תקופת החסד, חישוב הריבית ממועד שגוי והשיהוי בגביית חובות קטנים, שבסופו של דבר דוחה אותם. השופט מאשר את התובענה הייצוגית בגין תביעת הריבית דריבית, ומוצא אותה כדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, תוך דחיית יתר רכיבי הבקשה. העירייה חויבה לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.