ה"פ 179/02

תקציר

המבקש, תושב מושב בצת, עתר לבית המשפט לקבלת סעד הצהרתי לפיו יש לו זכויות במקרקעין הנמצאים במושב. התביעה הוגשה נגד המושב ומינהל מקרקעי ישראל. בהמשך נוספו עוד שני משיבים. סבו וסבתו של המבקש היו חברים במושב אך עזבו אותו ועברו למקום אחר. עם זאת, הם הורשו לגור בבית המגורים במושב עד שימצאו מקום אחר. המבקש, שגודל אצל סבו וסבתו, המשיך להתגורר בבית גם לאחר עזיבתם. בין המושב למבקש הייתה מחלוקת משפטית בנוגע לזכותו של המבקש בבית. בית המשפט קבע כי למבקש זכות לגור בבית אך אין לו זכויות בקרקע עליה בנוי הבית, השייכת למשפחה אחרת במושב, ואין לו זכויות במקרקעין אחרים במושב. זכויותיו של המבקש נובעות מזכות הרשות, שהיא זכות רשותית המשמשת מחסום מפני פינוי, מבלי להגדיר את גבולות חלקת המקרקעין. עוד הורה בית המשפט כי אם המבקש לא יסדיר את זכויותיו בחלקת המגורים בתוך 30 יום, לא יפגע הדבר בזכויותיה של המשפחה האחרת להמשיך ולהסדיר את זכויותיה ביחס לקרקע. כמו כן, ביטל בית המשפט צו מניעה זמני שמנע מהמושב ליישם החלטה בדבר פיצול עיזבונות קיימים. לבסוף, חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.