ב"ל 57146-06-19

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות, החליטה השופטת לדחות את התביעה בשל חוסר הצדקה למינוי מומחה נוסף. תשובותיו של המומחה הנוכחי היו ברורות, סבירות ומספקות מענה לשאלות שהוצגו. חוות דעתו של המומחה, לפיה כאבי הגב והצוואר של התובע לא נבעו מהתאונה, קיבלה חיזוק בבדיקות שנערכו בתאריכים 1.12.18 ו-6.12.18. כן נלקחה בחשבון מודעותו של המומחה לעיתוי תסמיני הכאב של התובע והמומחה הבהיר כי פרק זמן של שבועיים לאחר התאונה אינו מספיק כדי לבסס קשר סיבתי. זאת ועוד, טענת התובעת כי המומחה דבק באסכולה מחמירה לא הוכחה, שכן התובעת לא הביאה ראיות לקיומה של "מוסכמה מקובלת" או קביעות רפואיות כלשהן התומכות בטענתה. עוד קבעה השופטת כי המומחה לא נדרש להתחשב בעבודתו של התובע בבואו לענות על שאלות, שכן יש להתמקד במנגנון הפגיעה ובראיות הרפואיות. באשר לטענה בדבר הבנתו הראשונית של המומחה את עיתוי הפגיעה, קבע השופט כי נושא זה כבר טופל ואינו מהווה סיבה מספקת לדחות את חוות דעתו של המומחה, שהתבססה על מספר גורמים. מאחר שלא נמצאו פגמים בחוות דעתו של המומחה, קיבלה השופטת את ממצאי המומחה והגיעה למסקנה כי נזקי התובע אינם קשורים סיבתית לאירוע. לפיכך, התביעה נדחתה. התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.