ע"א 9519-07-12

תקציר

הערעור הובא לידיעת בית המשפט לאחר סדרה ממושכת של הליכים משפטיים בין הצדדים. בית המשפט מינה רואה חשבון מומחה שיסייע לכמת את ההשלכות הכספיות של פסק הדין, אולם ניסיון זה להגיע לפשרה נכשל. הערעור עוסק בהסכם ניהול ותחולתו על הוצאות רכב, קרן פחת ותשלומי פחת. המערערת טענה כי הסיכום בדבר הוצאות הרכב אינו משנה את הסכם הניהול, אך בית המשפט מצא כי הסיכום הבחין במפורש בין תשלומי העבר לבין חישובי העתיד. עוד מצא בית המשפט כי המערערת הפרה את הסכם הניהול בכך שמעלה את תשלומי קרן הפחת ולכן ביטלה אותם. זאת ועוד, ראיות תיעודיות תומכות בטענה כי תוספת הבנייה על הבניין הסתיימה בשנת 1995 ולא בשנת 2001 כפי שטענה המערערת. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא כי התחייבותו של עמידר תישא ריבית סטטוטורית ולא ריבית חוזית, שכן היא תביא לתוצאה בלתי צודקת. הריבית הגבוהה יחד עם סירובה הבלתי מוצדק של המערערת להסביר את חישוביה הצדיקו החלטה זו. מטעמים אלה, בין היתר כמפורט בפסקה לעיל, נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם את הוצאות הערעור של עמידר.