ע"א 3097/02

תקציר

במקרה זה הוגש ערר על החלטות המפקח על לשכת רישום המקרקעין בתל אביב בנוגע לניהול ואחזקה של נכס ברחוב אוניצמן 2. הבניין, שנועד בתחילה לשמש כמלון, כולל 72 דירות שנמכרו לשוכרים במשך 999 שנים. בתחילה טיפלה חברת ניהול בהוצאות הבניין, אך בשנת 1999 נבחר ציבור לקח על עצמו תפקידים אלה. המערערת, אשר חדלה לשלם דמי ניהול בתקופת כהונתה של חברת הניהול, המשיכה באי תשלום זה לאחר המעבר לניהול המשיב, תוך שהיא מכבידה על דיירים אחרים שנאלצו לכסות את ההוצאות. עיקר המחלוקת בערעור נסובה סביב סמכותו של הממונה והאם ההסכם של המערערת עם חברת הניהול גובר על דיני הרכוש המשותף לפי חוק המקרקעין. המערערת טענה כי הבית חסר רכוש משותף, ובכך ערערה על סמכותו של המפקח, אולם בית המשפט מצא טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תנאי חוזה המכר, אשר הגדירו שטחים מסוימים כרכוש משותף. זאת ועוד, טענת המערערת כי ההתקשרות עם חברת הניהול גוברת על ההתחייבויות הסטטוטוריות הופרכה. בית המשפט קבע כי תנאים חוזיים אלה אינם פוטרים שוכר מהשתתפות בהוצאות חיוניות, ואינם שוללים את סמכותו של הממונה. הערעור נדחה, תוך שהמערערת חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחה, תוך שהיא מאשרת את החלטת הממונה ושומרת על חובת ההשתתפות בהוצאות הרכוש המשותף כמפורט בחוק.