תא"ק 20775-05-10

תקציר

פסק הדין של השופט דוחה את הבקשה לדחות את התביעה על סמך הנימוקים שהוצגו. טענות המשיב, שביקשו להטיל על כל מבקש אחריות במלוא הסכום הנקוב בתביעה, פורשו על ידי השופט כמבקשות להטיל אחריות על כל מבקש רק בהתאם לתפקידיו, כמפורט בתגובה. השופטת בחנה את הטענות והראיות שהציגו הצדדים והגיעה למסקנה כי התקיימו התנאים להליך מקוצר, כפי שנקבעו בתקנה 202(1)(א). תנאים אלה מחייבים תביעה לסכום קצוב על סמך ראיות בכתב לחוזה מפורש או מכללא. השופטת קיבלה את ראיותיו בכתב של המשיב – הסכמי הלוואה ואישורי סכומים שהופקדו – כראיה מקדמית לחובותיו של כל מבקש כלפי המשיב. השופטת הדגישה כי בשלב זה של ההליך, תפקידו של בית המשפט אינו לבחון לגופה של ההגנה או לפרש את מהות תוכן הראיות הכתובות שהוצגו, אלא להעריך האם התובע עמד בדרישות לפסק דין מקוצר. טענות המבקשים בדבר פרשנותה ותוקפן של הראיות ייבחנו ביתר שאת במסגרת בקשת רשות להתגונן. זאת ועוד, הוספת עילת תביעה המבוססת על עשיית עושר ולא במשפט אינה מביאה בהכרח לדחיית התביעה, שכן קיימות ראיות מקדמיות מספיקות לקיום חוזים בין המשיב לבין כל אחד מהמבקשים. למבקשים ניתנו 30 יום להגיש בקשה לחופשה כדי להגן על עצמם. השופט גם בחר שלא לפסוק הוצאות בשלב זה, והשאיר את העניין פתוח לדיון עתידי.