תפ"ח 25111-04-19

תקציר

הפסקה דנה בהכרעת דין נגד נאשם שניסה לרצוח שני סוהרים בעת שריצה עונש בגין עבירות ביטחון קודמות. תחילה קובעים השופטים את חומרת העבירה, תוך שימת דגש על אופייה האידיאולוגי של התקיפה ותוצאותיה האפשריות, ולאחר מכן עוברים לקבוע את טווח הענישה ההולם, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו ובנסיבות הקשורות לעבירה, הכוללות כוונה תחילה, תכנון ופגיעה פוטנציאלית. הם דנים גם בצורך לקבוע טווח ענישה למרות הסכמת הצדדים להסדר טיעון, המתחייב מהדעה הרווחת בבית המשפט העליון. לאחר מכן פונה הפסקה למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, תוך בחינת מספר מקרים קודמים של ניסיון רצח או עבירות טרור. על סמך תקדים זה קבעו השופטים את טווח הענישה על עבירות הנאשם בין 12 ל-20 שנות מאסר. בקביעת העונש הספציפי בטווח זה, הסעיף מתייחס לנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לעבירה, לרבות הסדר הטיעון של הנאשם, הודאתו ונכונותו לפצות את הקורבנות, ומאזנת אותם מול חומרת העבירה, עברו הפלילי הקודם של הנאשם והצורך בגמול והרתעה בפיגועי טרור. בסופו של דבר, גזרו השופטים על הנאשם 12 שנות מאסר, במצטבר לעונשו הקודם, מאסר על תנאי ופיצוי הקורבנות, תוך כיבוד תנאי הסדר הטיעון. השופטים מסיימים בכך שהם מאשרים את אופיו המצטבר של העונש ומעניקים את זכות הערעור.