דנ"א 5094/14

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך קרקעות ארוך שנים המשתרע על פני למעלה משני עשורים, וכולל 45 דונם של קרקע הרשומה בלשכת מקרקעי רמאללה וממוקמת בתוך ההתנחלות גבעת זאב ביהודה ושומרון. המבקשים, הטוענים כי הקרקע היא נכס בירושה, מבקשים לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. השטח המדובר נשלט על ידי ירדן בין השנים 1948 ל-1967 וסופח על ידי האחרונה בשנת 1950, כאשר ניהולה הופקד בידי אפוטרופוס ירדני על רכוש האויב. לאחר השתלטות צה"ל על האזור בשנת 1967, הוגדרה הקרקע כרכוש אויב על פי החוק הישראלי. המבקשים הגישו תחילה תביעה נגד המועצה המקומית גבעת זאב בשנת 1996, שהצליחה באופן חלקי. לאחר הליך ערעור ממושך, פסק בית המשפט המחוזי לטובת המבקשים, אך גם קבע כי הקרקע נוהלה על ידי האפוטרופוס הירדני. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שהתקבלה באופן חלקי. בית המשפט העליון קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר מצביעה על כך שהקרקע מנוהלת על ידי האפוטרופוס, אך הורה על דיון נוסף בשל טענות מסוימות שלא טופלו. משלא היו שבעי רצון מפסק דין זה, ביקשו המבקשים לקיים דיון נוסף, שפסק הדין הנוכחי דוחה. בפסק הדין נטען כי פסק הדין הקודם לא קבע כלל חדש אלא החיל את הפסיקה הקיימת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי רישום המקרקעין על שם האפוטרופוס, אף שאינו סופי, עשוי להעיד על ניהול, ואכן כך היה. מסקנת פסק הדין היא כי טענות המבקשים חסרות שחר וכי הבקשה לדיון נוסף נדחית.