ב"ש 796/86

תקציר

עניינה של החלטת בית המשפט העליון בבקשה למעצרו של משיב שארצות הברית מבקשת את הסגרתו. הבקשה הוגשה בעקבות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להסגירו. על בית המשפט להחליט אם קיימת עילה מספקת לעצור את המשיב עד להכרעת הערעור. בהכרעת הדין מתייחס בית המשפט לחומרת העבירה המיוחסת ולחובותיה של ישראל על פי אמנות הסגרה. היא מדגישה כי הליכי הסגרה מחייבים מעצר ככלל ושחרור כחריג. נוכח היעדר הוראות רלוונטיות בחוק ההסגרה בנוגע למעצרם של מי שלא הוכרזו כברי הסגרה בערכאה הראשונה, פונה בית המשפט לחוק סדר הדין הפלילי. הוא מפעיל סעיפים בחוק המסמיכים את בתי המשפט לערעורים לעצור אנשים, גם אם זוכו. בית המשפט בוחן את נסיבותיו של המשיב, בשים לב לעזיבת משפחתו את הארץ ולמכירת דירתם, ומפרש פעולות אלה כאינדיקציות לסיכון אפשרי לבריחה. בנוסף, הוא מביא בחשבון את סכומי הכסף המשמעותיים שהיו בידי המשיב. בית המשפט מכיר בהחלטת בית משפט קמא אך מדגיש כי אין זו המילה האחרונה בענייני הסגרה. השופט חנקין פוסק לטובת מעצרו של המשיב למשך 15 יום, ומביא אותו בפני הרכב של שלושה שופטים לדיון נוסף בהארכת מעצרו. תקופה זו מאפשרת להרכב לדון בערעור. ההחלטה מבוססת על הצורך לכבד התחייבויות בינלאומיות ועל הסיכון המוחשי שבבריחת המשיב.