ת"א 40603-12-10

תקציר

מדינת ישראל הגישה בקשה לשנים עשר המשיבים, תושבי רצועת עזה, להפקיד ערבות לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להבטחת תשלום הוצאות המשפט של המדינה אם תדחה תביעת המשיבים. המשיבים הגישו תביעה נגד מדינת ישראל בדרישה לקבל פיצויים בגין מותם של שלושה בני משפחה ופציעתם של שלושה נוספים, שנגרמו לטענתם על ידי חיל האוויר הישראלי במהלך מבצע "עופרת יצוקה". המבקשים טענו כי המשיבים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של ישראל ואין להם נכסים בתוך המדינה, דבר המקשה על גביית הוצאות משפט אם המדינה תזכה. המשיבים טענו כי הבקשה היא ניסיון לסכל את תביעתם וכי המדינה הגישה בקשות כאלה באופן שיטתי. בית המשפט הכיר בכך שזכות הערעור היא זכות יסוד, אך כלל 519 נועד לאזן בין האינטרסים המנוגדים של שני הצדדים. מאחר שהמשיבים התגוררו מחוץ לישראל ולא היו להם נכסים בתחום שיפוטה – עובדות שלא היו שנויות במחלוקת – פסק בית המשפט לטובת המדינה. עם זאת, כדי לאזן את זכות הגישה של המשיבים לבית המשפט, נקבע סכום הערבות בשיעור נמוך יותר של 20,000 ₪ לכל אחד מששת משקי הבית, בסך כולל של 120,000 ₪, שיופקד בתוך 45 יום. קביעת שכר טרחת עורך דין הייתה אמורה להיעשות על סמך תוצאות ההליך העיקרי.