ב"ל 31887-03-23

תקציר

התובע, שרברב עצמאי, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בליקוי שמיעה, טינטון, פגיעה במרפק שמאל ופגיעה בברכיים כפגיעות הקשורות לעבודה. התובע לא הוכיח את טענתו כי עבד כשרברב ושיפוצניק משנת 1987; במקום זאת, בית המשפט מצא כי הוא עבד כשרברב רק משנת 1994. התביעה בגין ירידה בשמיעה וטינטון נדחתה משום שהתובע לא הוכיח את חשיפתו לרעש מזיק בעבודה, המהווה תנאי מוקדם להכרה בתנאים אלה כקשורים לעבודה. בית המשפט דחה גם את טענותיו לליקויים במרפק שמאל ובברך. התובע לא הוכיח את תדירות חשיפתו לכלים רועשים ורוטטים ולא סיפק תיאור מפורט של התנועות החוזרות ונשנות שנדרשו בעבודתו שגרמו לכאורה לליקויים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא עמד בדרישות להוכחת טענותיו לפי הדינים הרלוונטיים, ותביעותיו בגין כל הליקויים נדחו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולתובע שמורה הזכות לערער לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.