עב"ל 10613-05-12

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי לדרוש את החזר הגמלאות ששולמו למערער על פי הסכם הניידות ולשלול ממנו הטבות נוספות עד להסדרת החוב. המערער, מוגבל בניידות חסוי, טען כי החלטת המכון אינה חוקית משום שהיא מבוססת על אי עמידתו של האפוטרופוס שלו בהסכם הניידות. על פי ההסכם, התחייבות האפוטרופוס היא תנאי לקבלת הטבות. בית המשפט מצא כי טענות המערערת אינן מוצדקות וכי החלטת המכון הייתה בהתאם להוראותיו הברורות והמפורשות של ההסכם. עוד צוין, כי למוסד שיקול דעת בגביית חובות וכי הוועדה לבחינת חובות החליטה שוב ושוב שלא לבטל או להקטין את חובו של המערער, בהתחשב בסודיותו ובנסיבות רלוונטיות אחרות. בית המשפט קבע כי החלטת המכון סבירה וכי אין עילה להתערבות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי המערער, ולא המכון, היה אחראי ליידע את המוסד על אי קיום ההסכם על ידי האפוטרופוס שלו, והמכון לא היה חייב לפקח על פעולות האפוטרופוס. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי שלילת ההטבות על ידי המוסד עד להסדרת החוב הייתה כדין ועולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת, ולכן הערעור נדחה.