עת"מ 411/02
פסק-דין מנהלי ירושלים
תקציר
העותרת הגישה בקשה לרישיון עסק למכירת סולר ממכל שהונח על אדמתה, אך המשיב דרש מהעותרת לקבל היתר בניה למכל כתנאי למתן הרישיון. העותר הפעיל את העסק ללא רישיון והורשע ונצטווה להפסיק את פעילותו. לאחר מכן ביקש העותר להאריך את צו הסגירה כדי לדון בצורך בהיתר בנייה. השאלה המרכזית הייתה האם הצבת מיכל סולר לתדלוק כלי רכב מחייבת היתר בנייה. המשיב טען כי כל מבנה, בין אם נקבר ובין אם לאו, טעון היתר. העותרים טענו כי עניינם שונה מפסקי דין קודמים משום שהמכל לא ייקבר. בית המשפט קבע כי מיתקן העותרת, מיכל בנפח גדול המחובר למשאבה לתדלוק רכב, נופל להגדרת "תחנת דלק" ודורש היתר בניה. תכליתם של חוק התכנון והבניה, להבטיח את שלום הציבור, וחוק רישוי עסקים, להבטיח בטיחות בהפעלת עסקים, תמכו בעמדת המשיב. השופט קבע כי טענות העותר לא הצליחו להפחית מהסיכונים הכרוכים במתקן וכי רשות הרישוי פעלה כדין בדרישת היתר בנייה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.
חקיקה מקושרת
עת"מ 411/02 ד. אפרתי ובניו בע"מ נ' עירית ירושלים, מנהלי (8.4.2002)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.