עמ"ת 25683-01-18

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות תנועה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, ולאחר מכן נעצר עד תום ההליכים המשפטיים. המערער ערער על החלטת בית משפט קמא, וטען כי אין ראיות לכאורה לנהיגה בזמן פסילה משום שתקופת הפסילה הסתיימה. המערער טען, כי יש לספור את תקופת הפסילה בת 30 החודשים מיום גזר דינו, ולא מיום שנודע לו על כך. עוד טען כי מעצרו אינו מידתי ביחס לעבירה וביקש לשנות את תנאי מעצר הבית שלו. בית המשפט דחה את הערעור, וקיבל את טענת המשיב כי יש לספור את תקופת הפסילה ממועד היוודע העונש למערער, שהיה במקרה זה בשנת 2016. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותו של המערער מעידה על סכנה ברורה לציבור וכי ההגבלות שהוטלו היו הכרחיות ומידתיות. הערעור נדחה, וצווי המעצר ומעצר הבית של המערער אושרו.