ת"א 1943/08

תקציר

בית המשפט מצא כי העירייה לא הודיעה לתובע על חוב המס שלו כנדרש בחוק, ולכן לא הטילה את העיקול על חשבון הבנק שלו כדין. עוד קבע בית המשפט כי טענת העירייה כי שלחה לתובע שתי התראות לפני הטלת העיקול אינה משכנעת. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי היה על העירייה לעשות מאמצים גדולים יותר לברר את כתובתו הנוכחית של התובע בטרם הטלת השעבוד, מה גם שחלף זמן רב מאז נוצר החוב, וההודעה הראשונית נשלחה לכתובת בה התובע כבר אינו מתגורר. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי העירייה פעלה ברשלנות. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעת התובעת לעוולת נגישות, שכן לא מצא כל זדון מצד העירייה. בית המשפט הסכים גם עם תביעת לשון הרע של העירייה, שכן הודעת העיקול שנשלחה לבנק השמיצה את התובע, אך קבע כי לתובע לא נגרם נזק ממשי כתוצאה מכך. למרות זאת, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 7,500 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. הסכומים היו אמורים להיות משולמים על ידי העירייה בתוך 30 יום מיום פסק הדין.