המ"ש 19504-09-25

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט** **הקדמה:** פסק דין זה עוסק בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשנ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). המבקש, סמיר הוארי, ביקש להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט ביחס לדו"ח חנייה שנרשם לחובתו על ידי עיריית נוף הגליל (להלן: "המשיבה"). **העובדות הרלוונטיות:** * ביום 12/7/24 נרשם למבקש דו"ח חנייה בגין חנייה על המדרכה, בניגוד לחוק העזר לנוף הגליל (העמדת רכב וחנייתו), התשפ"א-2021, ותקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. * ביום 28/11/24 נשלחה למבקש הודעת הקנס בדואר רשום. למרות שהודעת הקנס נשלחה בדואר רשום, המבקש טוען שלא קיבל אותה ולא ידע על הקנס. * ביום 29/5/25 נשלחה למבקש הודעת קנס נוספת בדואר רגיל. * ביום 8/9/25, למעלה מ-10 חודשים ממועד שליחת הודעת הקנס בדואר רשום, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. **המסגרת הנורמטיבית:** 1. **סעיף 230 לחסד"פ:** הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, לאשר קיום משפט גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור. הנימוקים המיוחדים נדרשים להצביע על קיומה של סיבה סבירה לשיהוי בהגשת הבקשה. 2. **סעיף 229(א) לחסד"פ:** קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, שעומד בדרך כלל על 90 יום ממועד קבלת ההודעה על ביצוע העבירה. 3. **תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974:** קובעת חזקת מסירה. לפי תקנה זו, הודעה שנשלחה בדואר רשום רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום ממועד המשלוח, אלא אם הוכיח הנמען שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו. 4. **חזקת המסירה והוכחתה:** פסיקת בתי המשפט קבעה כי ניתן להוכיח מסירת דבר דואר רשום באמצעות אישור דואר על קבלת הדואר למשלוח, או אישור דואר על התוצאות האופרטיביות של המשלוח (כגון "לא נדרש", "סירב לחתום"). 5. **עיוות דין:** על מנת לבטל פסק דין או להורות על קיום משפט בטענה של עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל וטענות קונקרטיות שיש בהן כדי לשנות את התוצאה ולגרום לספק באשמה. **ניתוח המשפטי:** 1. **המצאה כדין של הודעת הקנס:** * העירייה הוכיחה כי הודעת הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום ביום 28/11/24. * אישור הדואר לגבי המשלוח ציין "לא נדרש". * בהתאם לתקנה 44א לתקסד"פ ולפסיקה, כאשר דבר דואר רשום נשלח לכתובת הנכונה ומוגדר כ"לא נדרש", חלה חזקת מסירה. * הנטל עבר למבקש להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * המבקש לא הוכיח טענה זו. למעשה, הוא הודה בקבלת דרישת תשלום נוספת שנשלחה לאותה כתובת בדואר רגיל, מבלי לטעון לשינוי או טעות בכתובתו. * **חידוש משפטי/הדגשה:** בית המשפט הדגיש את החשיבות של עדכון כתובת במרשם האוכלוסין ואת האינטרס הציבורי בהגעה של הודעות לידיעת הנמען. המקרה ממחיש כי אי-דרישת דואר רשום, גם אם הדבר אינו באשמתו הישירה, יכול להביא להחלת חזקת המסירה. 2. **הגשת בקשה להישפט באיחור:** * הבקשה להישפט הוגשה ביום 8/9/25, חלפו למעלה מ-10 חודשים ממועד שליחת הודעת הקנס בדואר רשום. מועד זה חורג באופן משמעותי מהמועד הקבוע בחוק (90 יום). * המבקש טען כי "הופתע" לקבל דרישת תשלום חוב וכי לו היה יודע על הקנס במועד, היה מגיש בקשה להישפט. * **מנימוקים מיוחדים:** בית המשפט בחן האם קיימים "נימוקים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד, בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ. * **הקביעה:** בית המשפט קבע כי טענת ההפתעה וחוסר הידיעה אינם מהווים נימוק מיוחד המצדיק איחור בלתי סביר בהגשת הבקשה. זאת, לאור חזקת המסירה, העובדה שהמבקש לא טען לשינוי כתובתו, והאיחור המשמעותי בהגשת הבקשה. * **התייחסות לזכות "יומו בבית המשפט":** בית המשפט הדגיש כי זכות זו אינה מוחלטת ועומדת מולה זכויות ואינטרסים אחרים, כגון סופיות הדיון ויעילות ההליך השיפוטי. כמו כן, צוין כי הציבור מחויב לעמוד בלוחות זמנים הקבועים בחוק, לשם קידום הסדר הציבורי ויעילות עבודת בית המשפט. 3. **חשש לעיוות דין:** * בית המשפט בחן גם את הטענה בדבר חשש לעיוות דין. * **הקביעה:** המבקש לא הכחיש את ביצוע העבירה (חנייה על המדרכה), ואף טען כי הדבר מקובל על בתי עסק באזור. טענה זו אינה מהווה טענת הגנה קונקרטית. * לאור העובדה שהמבקש לא הציג טענות הגנה שיש בהן כדי ליצור ספק באשמתו, ולאור האיחור המשמעותי בהגשת הבקשה, קבע בית המשפט כי אין חשש לעיוות דין. **חידושים משפטיים והיבטים חדשניים:** * **החלת חזקת המסירה במקרה של "לא נדרש":** פסק הדין מחזק את התקפות של חזקת המסירה (תקנה 44א לתקסד"פ) גם במקרים בהם דבר הדואר הרשום מוחזר לשולח בציון "לא נדרש". הדבר מחייב את הנמען לנקוט משנה זהירות ולהוכיח באופן קונקרטי שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. * **אי-הכחשה כעדות:** העובדה שהמבקש לא הכחיש את ביצוע העבירה, ואף טען כי הדבר מקובל, שימשה כבסיס לדחיית הטענה בדבר עיוות דין. בית המשפט הבהיר כי טענה כללית בדבר זכות "להשמיע את דבריו" אינה מספיקה כאשר אין טענות הגנה מהותיות. * **איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין סופיות הדיון:** פסק הדין ממחיש את האיזון העדין בין זכותו של אדם ליומו בבית המשפט לבין הצורך בשמירה על סופיות הדיון, מניעת סחבת ויעילות ההליך השיפוטי. בית המשפט מדגיש כי הזכות לגישה לערכאות כפופה לפרוצדורה ולעמידה בלוחות זמנים. * **דרישת "נימוקים מיוחדים" מעבר לכלל:** בית המשפט הדגיש כי הדרישה ל"נימוקים מיוחדים" להארכת מועד אינה סרח עודף מילולי, אלא מהותית, ונדרשת סיבה סבירה ומשכנעת לשיהוי. **מסקנה:** בקשתו של המבקש נדחתה הן בשל העובדה שהודעת הקנס הומצאה כדין על פי חזקת המסירה, והן בשל האיחור הבלתי סביר בהגשת הבקשה להישפט, ללא נימוקים מיוחדים ומשכנעים. כמו כן, לא הוכח חשש לעיוות דין, כאשר המבקש לא העלה טענות הגנה קונקרטיות. פסק הדין מדגיש את חשיבות עמידת הצדדים בלוחות הזמנים הקבועים בחוק ואת ההשלכות של אי-קבלת דברי דואר רשום.