ת"א 47621-02-19

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך בין תובעים לנתבעים שהתקשרו בהסכם מכר לדירה. התשלום השני עבור הדירה מעולם לא בוצע, והתובעים תבעו בגין הפרת חוזה. הנתבעת הגישה תביעה נגדית, בטענה כי יש לבטל את החוזה בשל נסיבות שאינן בשליטתה, הקשורות למעצרה ולמאסרה לאחר מכן כתוצאה מאישום פלילי. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן הפרו את החוזה בכך שלא ביצעו את התשלום השני. כן קיבלה בית המשפט את טענת התובעת שכנגד כי נסיבות בלתי צפויות, ובראשן מעצרו של הנתבע והשלכותיו, לרבות הליך הגירושין, פגעו באופן יסודי ביכולתה לקיים את חלקה בחוזה. לפיכך, התובע שכנגד לא היה אחראי לכל נזק שנבע מההפרה. על פי חוק התרופות, על התובעים להשיב לתובע שכנגד את חלקו בתשלום הראשון, שעמד על 100,000 ₪. עם זאת, בית המשפט פסק נגד הנאשם, וקבע כי מעשיו הפליליים ומאסרם לאחר מכן היו הגורם העיקרי להפרה, והגירושין היו תוצר לוואי של המעצר. מאחר שמעשיו של הנאשם הובילו למאסרו, נדחו כל טענות ההגנה שהתבססו על נסיבות שאינן בשליטתם. בית המשפט פסק לתובעים פיצוי מוסכם בסך 81,000 ₪, כפי שנקבע בחוזה בגין הפרות יסודיות. סכום זה נחשב סביר וקשור באופן מידתי לנזק שניתן היה לצפות. בקשת התובעים לפיצוי נוסף בסך 49,950 ₪ בגין עיכוב בתשלום נדחתה מאחר שנחשבה דומה בתכליתה לפיצוי המוסכם, ובכך מהווה כפל פיצוי. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים להוצאות נלוות ועוגמת נפש, שכן ראיותיהם לא היו מספיקות, והוצאות אלה נחשבו צפויות כתוצאה מההפרה. בסיכומו של דבר, תביעת התובעים התקבלה באופן חלקי, ונפסקו להם 81,000 ₪ מהנתבעת, לצד 10,000 ₪ הוצאות משפט. גם תביעתה של התובעת שכנגד התקבלה במלואה, והתובעים חויבו להשיב לה 51,192 ₪, שהם חלקה בתשלום הראשון. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.