תא"מ 55056-02-14

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את ההגשות, העדויות והראיות שהוצגו בשלושת התיקים המאוחדים. לאחר שיקול דעת, השופט מגיע למסקנה כי יש לקבל את טענות התובעים במלואן. המחלוקת המרכזית הייתה האם הצ'קים המדוברים ניתנו כטובות הנאה או כחלק מהסדר שותפות. השופט מצא את טיעוניהם ועדויותיהם של התובעים ומוחמד אמינים יותר מעדותו היחידה של הנאשם, שאין בה הרשעה. טענת הנתבע כי הצ'קים חולקו כתוצאה מסכסוך בין מוחמד לאחיו נדחתה, ובמקומה אימצה את גרסת התובע לאירועים. לדברי השופט, הראיה המשכנעת ביותר היא הודאתו של הנאשם כי הצ'קים ניתנו למוחמד במסגרת חלוקת הרכוש. הדבר נתמך עוד יותר בכך שהנתבעת לא פרעה שלושה שיקים בסך כולל של 37,500 ₪, למרות שהכירה בחוב. הימנעותו של הנתבע מלספק הסבר כלשהו לאי פירעון זה פוגעת קשות באמינותו. בנוסף, השופט מדגיש את המשמעות בכך שמוחמד שמר את פנקסי החשבוניות המקוריים לעסקי המשאבות, ומצביע על כך שהוא נשאר שותף, בניגוד לטענת הנתבע כי מוחמד עזב את השותפות בשל קשיים כלכליים. זאת ועוד, טענת הנתבע כי השיקים ניתנו כ"שטר טובת הנאה" כדי לסייע לעסקיהם הנאבקים של התובעים אינה נתמכת בראיות כלשהן ואף לא נחקרה בבית המשפט. השופט גם מוצא כי אין זה סביר שהנתבע יוציא המחאות טובות הנאה מבלי להשיג בטוחה כלשהי, במיוחד לאור השותפות הקיימת בין הצדדים. בסופו של דבר, השופט קובע כי הצ'קים הוצאו כחלק מהנהלת החשבונות של השותפות, והחזקה ראויה של התובעים בשיקים משמעה כי הנתבע חייב בתשלום, גם אם הצ'קים אכן היו שטרי טובת הנאה. השופט מדגיש את הצורך בהנמקה תמציתית בהתאם לכללי סדר הדין האזרחי, ועל כן אינו מתעכב לגופו של עניין. לאור האמור לעיל, הנתבעת מחויבת לשלם לתובעים את מלוא הסכום הנקוב בשלושת התיקים המאוחדים, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 23,500 ₪, המתחלקים באופן יחסי בין התיקים. פסק דין זה מיום 11/07/2016 וניתן בהעדר הצדדים.