בש"פ 7647/00

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דן בערעור על פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המערער בעקבות תאונה קטלנית. המערער הואשם בגרימת מוות ברשלנות ובנטישה לאחר פציעה. בית המשפט האריך תחילה את הפסילה עד לסיום המשפט. אולם, לאחר שלושה עשר חודשים עתר המערער לעיון חוזר. בית המשפט הכיר בסמכותו לבטל או לשנות פסילה על סמך עובדות חדשות, נסיבות משתנות או חלוף זמן ניכר. צו הפסילה המקורי, שניתן זמן קצר לאחר התאונה בספטמבר 1999, נמשך למעלה משלושה עשר חודשים מבלי להבטיח שהמשפט יסתיים בהקדם. בית המשפט הדגיש כי בדרך כלל, פסילות צריכות לפקוע לאחר שישה חודשים, אלא אם כן הנסיבות המיוחדות מצדיקות הארכה, כפי שמנחים סעיפים 47(ט) ו-50(ב) לפקודת התעבורה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי פסילה פוטנציאלית של חמישה עשר חודשים או יותר היא מופרזת, במיוחד כאשר הראיות נגד המערער היו נסיבתיות בעיקרן. יתר על כן, נטישתו הנטענת של המערער לא כללה בריחה מהמקום מאחר והתייצב מיד במשטרה. בהתחשב בגורמים אלה, החליט בית המשפט כי יש להסיר את הפסילה ולאפשר למערער לחזור לנהוג, ובכך הפך את ההחלטה הקודמת.