ע"א 2922/04

תקציר

המחלוקת נגעה להפעלת עסק קונדיטוריה, שני קונדיטוריה, ולשימוש שנעשה בו ברכוש משותף השייך לבניין ברחוב טרומפלדור. הבעלות על הבניין מתחלקת בין מספר גורמים, לרבות המערערים. המשיבים, אשר שכרו חנות בבניין לצורך הפעלת הקונדיטוריה, קיבלו את הסכמתם של חלק מדיירי הבניין – לרבות המערערים – להשתמש ברכוש המשותף שמסביב לעסק. הסכמה זו ניתנה לאחר משא ומתן והסכמת המשיבים לעמוד במגבלות מסוימות. עם זאת, חלק מהמערערים הלינו מאוחר יותר על פעילות העסק ופנו למפקח על רישום המקרקעין בבקשה שיתערב. הממונה דחה את טענותיהם, מה שהוביל לערעור זה. שאלת המפתח הייתה האם אכן נתנו המערערים רשות שימוש ברכוש המשותף והאם ניתן לבטל היתר זה. בית המשפט מצא כי כל שלושת המערערים הסכימו לשימוש שעשו המשיבים בנכס. מערער אחד, שהיה בעל דירה בבניין, חתם על מכתב הסכמה ואינו יכול כעת לבטל הסכמה זו מבלי לגרום נזק משמעותי למשיבים, שהשקיעו כספים רבים בעסק. מערער אחר, שבבעלותו שתי דירות, הסמיך מיופה כוח להסכים מטעמו, והסכמה זו הייתה מחייבת. המערער השלישי, שגם בבעלותו שתי דירות בהן מתגוררים דיירים מוגנים, לא היה מעורב בענייני הבניין במשך שנים ונמצא כי תרם למצב הנוכחי. בית המשפט קבע כי הסכמת השוכרים אינה קשורה בהכרח למשך תקופת השכירות וכי כל הארכה של תקופת השכירות או שינויים בעסק יחייבו את הסכמתם המחודשת של השוכרים. השופט ברלינר הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ואילו השופט עמית הדגיש את חוסר העניין שגילו המערערים בענייני הבניין ובהשקעות שביצעו המשיבים. שני השופטים הסכימו כי יש להגביל את ההסכמה לשימוש ברכוש המשותף לתקופה של עשר שנים. גם השופט סוקול תמך בדחיית הערעור, אך סבר כי ההסכמה תקפה רק לתקופת החכירה הראשונית בת עשר השנים. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.