תמ"ש 53882-12-14

תקציר

פסק הדין משרטט את הרקע העובדתי שהוביל למשפט, תוך התמקדות בנישואי בני הזוג, בנכסי הנתבע בירושה ובטענותיה של אשתו התובעת להתעללות נפשית וכלכלית. האישה טענה לזכויות במחצית מנכסי הנתבע בירושה, וטענה כי תרמה תרומה משמעותית למזונם ולהשבחתם תוך ניהול ההוצאות השוטפות של המשפחה. מנגד, הנתבע טען להפרדה מוחלטת של נכסיו בירושה, וטען כי תרומתה של האישה הייתה מזערית. בית הדין הכיר בכך שהאישה אכן סייעה בניהול הנכסים, גביית דמי שכירות וביצוע שיפוצים, ומכאן שהשיפורים שנעשו בנכסים במהלך הנישואין נחשבו לנכסים משותפים. השופט קבע כי תרומות האישה מצדיקות את תביעתה למחצית משווי ההשבחות הללו, בניכוי עליית שווי השוק של הנכסים. כדי לקבוע את ערכם המדויק של שיפורים אלה, מינה בית המשפט שמאי. הוצאות שומה זו הוטלו על הנתבע, נוכח הכנסתו הגבוהה יותר. באשר למזונות, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם 1,800 ₪ לחודש עבור כל ילד קטין, וכן 2,350 ₪ עבור הוצאות דיור והוצאות רפואיות, שכר לימוד וחוגים חיוניים. תשלומים אלה יימשכו עד שכל ילד יגיע לגיל 18 או יסיים תיכון. עוד קבעה השופטת כי דמי המזונות יוצמדו למדד המחירים לצרכן ויופחתו בשליש במהלך שירות החובה הצבאי או הלאומי של הילדים. באופן משמעותי, בית המשפט דחה את טענת הנתבע למזונות מינימום, בהתחשב בהכנסותיו המשמעותיות משכירות ובהכנסותיו הפוטנציאליות ממקצועו. פסק דין זה, שניתן ביום 07/08/2016, הוא החלטה ולא פסק דין סופי, כאשר התביעות הקשורות לרכוש דורשות בירור נוסף לפני סיום. השופט הדגיש גם את הפוטנציאל לפרסום פסק דין זה, עד להסרת פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים המעורבים.