בש"א 3905/06

תקציר

אחד המבקשים ערער על פסיקה לפיה עליהם לשלם לבעל הבית שלהם שכר דירה של 1,100 דולר לחודש, כאשר החוב הצטבר לכ-50,000 דולר. המבקשים ביקשו לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, בטענה כי סיכוייהם לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המשיב התנגד לבקשה והדגיש כי המבקש ידע על החוב אך לא שילם אותו. על פי החוק, ביצוע פסק דין אינו מעוכב בעת הגשת ערעור, והמשיב היה זכאי לקבל את ההטבות מפסק הדין באופן מיידי. בית המשפט הדגיש כי עיכוב ביצוע פסק הדין הוא חריג וניתן רק במקרים חריגים. במקרה זה, המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שסיכויי הערעור שלו היו גבוהים להצליח או שייגרם להם נזק בלתי הפיך ללא שיהוי. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי המבקש לא הוכיח נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהכלל, מה גם שמדובר בסכום משמעותי. עם זאת, מתוך הכרה בסיכוייו הקלושים של המבקש לגבות את מלוא הסכום אם ערעורו יתקבל, הורה השופט למבקש להפקיד מחצית מיתרת החוב, כ-25,000 דולר, בקופת בית המשפט בתוך 30 יום ולהעמיד ערבות בנקאית ליתרת הסכום. בקשת השיהוי של המבקשים נדחתה, והם חויבו לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.