ע"פ 10477/08

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת בחוסר יכולתה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות של בית משפט קמא, אלא אם כן מתעוררים חריגים, כגון טעויות בולטות או שיקול דעת מוטעה ביחס לראיות מהותיות. במקרה דנן, ערער המערער על הקביעה כי מותו של המנוח נגרם מבעיטה בראשו, וטען כי השבר נגרם מנפילה. מומחה ההגנה, ד"ר חן קוגל, הניח כי פגיעת הראש היא ככל הנראה מנפילה, בניגוד לחוות דעת המומחה של התביעה כי בעיטה גרמה לפציעה הקטלנית. למרות טענותיה המפורטות של ההגנה, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של המערער – בין אם הסיבה הישירה לשבר הייתה בעיטה ובין אם נפילה לאחר מכן – הביאו לתוצאה הקטלנית. גרסתו של המערער חסרה עקביות במדידה אל מול העדויות והשתלשלות האירועים. בית המשפט אישר את ההרשעה בהריגה, ומצא כי המערער פעל באדישות לסיכון הקטלני הנשקף מבעיטה בראשו של המנוח. גם בעניין גזר הדין נדחה הערעור. בית המשפט לא ראה סיבה לשנות את עונש תשע שנות המאסר, בהתחשב בחומרת העבירה בהקשר הרחב יותר של מקרי הריגה. מעורבותו של סרגיי, שהתעמת תחילה עם המנוח, טופלה בנפרד, וצוין כי עונשו המינימלי לא התייחס ישירות למעשיו העצמאיים של המערער שהובילו למותו. בסופו של דבר, הסכימו השופטים עם הכרעת הדין וגזר הדין, והדגישו את אחריותו של המערער בגרימת אובדן חיים באמצעות מעשה אלימות.