ע"ע 308/08

תקציר

המערער, שעבד אצל המשיב כ-17 שנה, ערער על החלטת בית הדין האזורי בעניין תנאי העסקתו. המערער עבד אצל המשיב כקבלן עצמאי, אך טען כי יש לראות בו עובד ועל כן להיות זכאי להטבות מסוימות. בית המשפט מצא כי השכר ההתחלתי לו זכאית המערערת הוא 84 ₪ לשעה, ועל כן נדחה הערעור על השכר. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא הוכיח שעבד שעות נוספות בגינן לא שולם לו, ועל כן גם טענה זו נדחתה. באשר לפיצויי פיטורים, קיבל בית המשפט את הערעור ופסק לטובת המערערת, חרף טענות המשיב כי המערערת לא פוטרה. המערער חויב לשלם 182,400 ₪ פיצויי פיטורים על ידי המשיב, אשר נפסק גם כי אינו זכאי להבראה כלשהי מהמערער. עוד קבעה השופטת כי מאחר ויחסי הצדדים היו יחסי מעביד ועובד, יש להעביר את פסק הדין לנציבות מס הכנסה. גם תביעת המערערת לפיצויים בגין פגיעה בכבוד ואי מתן עבודה נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל ראיה להתנכלות מצד המשיב. גם בסוגיית השבת השכר התקבל הערעור. בית הדין קבע כי מאחר ששכרו של המערער כקבלן עצמאי לא היה גבוה משמעותית משכרו של עובד, אין הצדקה להשבה. השופט פליטמן הציג חוות דעת מוסכמת בסוגיית ההשבה, בה פירט שיטה לחישוב ההפרש בעלויות השכר, אך בסופו של דבר הסכים עם החלטת הרוב שלא לחייב את המערערת בתשלומי השבה כלשהם. גם הנשיא אדלר הסכים עם החלטת הרוב, תוך שהוא מדגיש כי יש לבחון את סוגיית ההשבה דרך הפריזמה של דיני העבודה המגנים, וציין כי המערערת איבדה זכויות בעין מעצם סיווגה כקבלן עצמאי.