רע"פ 642/14

תקציר

בית המשפט בחן ודחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש כי בקשות כאלה מאושרות רק במקרים מצומצמים וחריגים המציגים שאלות משפטיות משמעותיות או מדגישים עיוותי דין פוטנציאליים. במקרה זה, ניסיונו של המבקש להציג את המקרה במסווה של שאלה עקרונית נתפס כמופרך. מרבית הטענות כבר נדונו בבית המשפט המחוזי, מה שהופך את הבקשה הנוכחית לניסיון לבחון מחדש הליכים קודמים. לגופו של עניין, הטענות נגד מפקחי חניה, שהואשמו בפעילות פלילית על ידי המבקש, היו חסרות בסיס עובדתי, שכן החלטות קודמות מצאו אותם פשוט מתחמקים מהתנהגותו התוקפנית של המבקש. זאת ועוד, התייחסותו של המבקש להנחיה בדבר טענות לשימוש בכוח על ידי שוטרים לא הייתה רלוונטית, שכן היא התייחסה לשוטרים ולא לפקחים עירוניים, ולא חלה על נסיבות מקרה זה. עוד הבהיר בית המשפט כי בעוד שנתבעים יכולים להעלות טענות נגד עובדי ציבור, טענות אלה חייבות להיות רלוונטיות ועובדתיות כדי להשפיע על ההליכים, מה שלא היה המקרה כאן. משכך, לא הייתה הצדקה לעכב את הגשת כתב האישום נגד המבקש, ואף לא היה צורך להחיל את דוקטרינת "ההגנה מפני צדק". בנוסף, בית המשפט לא מצא סיבה לשנות את עונשו של המבקש, שהיה כרוך במאסר, שכן נעשו מאמצים קודמים להימנע ממאסר על בסיס חלקו של המבקש עצמו בתוצאה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.