בש"פ 5700/91

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו באשמת אונס בנסיבות מחמירות אינו מוצדק. החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את המערער התבססה על חומרת העבירה עצמה, ודיה, לדעת השופט, כדי להצדיק מעצר לפני משפט. עם זאת, שופט בית המשפט העליון שדן בערעור פירש את החוקים הרלוונטיים באופן שונה. לדברי השופט, מטרת מעצרו של נאשם בפני משפט הייתה להגן על שלום הציבור וביטחונו ולמנוע שיבוש הליכי משפט, וחומרת העבירה לבדה אינה עילה מספקת למעצר כאשר שחרורו של הנאשם לא היווה סכנה כזו. השופט טען כי ההיסטוריה החקיקתית והתכלית של החוקים הרלוונטיים תומכים בפרשנות זו. זאת ועוד, השופט הדגיש כי חירות הפרט וחזקת החפות הן זכויות יסוד שיש להגן עליהן, ואמון הציבור במערכת המשפט הפלילי אינו יכול להצדיק פגיעה בזכויות אלה. לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי אין לעצור את המערער רק בשל חומרת העבירה המיוחסת לו, מה גם שאין לו עבר פלילי והמתלוננת כבר מסרה את עדותה. לחילופין, המליצה השופטת לקיים את משפטו של המערער בהקדם האפשרי.