ת"א 29301-08-22

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, בטענה כי נפצע ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק תאונות דרכים. הנתבעים הכחישו את אפיון האירוע כתאונת דרכים וטענו כי על בית המשפט לדחות את התביעה נגדם. לאחר עיון בראיות שהוצגו על ידי הצדדים, מצא בית המשפט כי רכבו של התובע חנה במקביל למדרכה, עם כיוון התנועה. משמעות הדבר הייתה כי לתובע לא נותרה ברירה אלא לצאת מהרכב מצד הנהג, לכיוון הכביש. בית המשפט קיבל את עדותו של התובע לפיה יצא מהרכב מדלת הנהג, צעד לעבר המדרכה, והאירוע הנזיקי התרחש לאחר מכן. בית המשפט גם יישב סתירות לכאורה בין עדותו של התובע לבין מסמכים הקשורים לאירוע. נקבע כי התובע כבר יצא מהרכב והחזיר לעצמו את השליטה על גופו בעת התרחשות האירוע הנזיקי. לפיכך, לא מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. האירוע נמצא חסר קשר סיבתי לשימוש ברכב לצרכי תחבורה. יתר על כן, פציעתו של התובע נבעה מסיכון שנתקל בו בעת הליכה, ולא מסיכון תחבורתי כלשהו. משכך, בקשת הנתבעים לדחות את התביעה התקבלה, וההליך יימשך כתובענה רגילה, כאשר שני הצדדים שומרים על זכויותיהם. ההחלטה על חלוקת ההוצאות שמורה לסוף ההליך.