ע"א 1765/92

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשני אירועים נפרדים של משלוחי עופות שנתפסו. המשלוח הראשון, מיום 26 בפברואר 1990, כלל משאית שהובילה 2331 פטמות של מוחמד אבו כרש, שנעצרה על ידי פקחים ועוכבה במשך מספר ימים לפני שהושמדה ללא צו וטרינר. המשלוח השני, מתאריך 27 בפברואר 1990, כלל גם הוא הובלת פטמות ללא המסמכים הנדרשים והושמד בהוראת הווטרינר הראשי, ד"ר זמברג. בשני המקרים אישר בית המשפט את דחיית תביעת התובע לפיצויים. במקרה של המשלוח הראשון, בית המשפט מצא כי המפקח שהורה על השמדת הפטמות חרג מסמכותו, שכן הדבר דרש החלטה של וטרינר, אך הפרה זו לא גרמה נזק כלשהו לתובע, שכן סביר להניח שווטרינר היה מקבל את אותה החלטה. בנוסף, קבע בית המשפט כי שיקול דעתו של הפקח בעיכוב המשאיות היה במסגרת הזמן הקבועה בחוק וסביר, שכן הוא שירת את התכלית של מניעת התפשטות מחלות. לגבי המשלוח השני, קבע בית המשפט כי השמדת העופות הייתה חוקית ונפלה בסמכותו של הווטרינר. מאחר והעופות יובאו לישראל שלא כדין, ללא הרישיונות הנדרשים, התובעת לא הייתה זכאית לפיצוי לפי התקנות הרלוונטיות. השופט הדגיש כי שיקול הדעת לבחור בין אפשרויות שונות צריך לתת עדיפות לבריאות משק העופות ולכבד את זכויות הקניין של הבעלים. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשלוחים יובאו לישראל, אשר סיווגה אותם כיבוא לפי החוק. כתוצאה מכך חלו הסייגים לפיצוי הקבועים בפקודת מחלות בעלי חיים, והתובע לא היה זכאי לתשלומים כלשהם. לפיכך נדחה הערעור ללא צו להוצאות, והפיקדון מהמערערת היה אמור להיות מוחזר לבאי כוחם.