ת"א 44191-07-21

תקציר

בית המשפט מצא כי יש לו סמכות שיפוט מהותית בסכסוך, שעניינה חובה להעביר זכויות קנייניות במקרקעין, וכי התביעה אינה חסומה על פי חוק. זאת, משום שהנתבעים הודו בזכותה הרעיונית של התובעת לאכוף הסכם חליפין בשני מכתבים, המאפסים את תקופת ההתיישנות. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את טענת התובעת כי הנתבעים הפרו את הסכם החליפין בכך שהעבירו שטח קרקע קטן מזה שהתחייבו להעביר. הנתבעים חויבו לפצות על הפרה זו באמצעות העברת שטח קרקע סמוך לתובע, בגודל השווה לחסר, לייעוד מגורים, בכפוף לאישור משרד הפנים. צו זה לביצוע ספציפי נחשב לסעד ראוי נוכח התנהלותם חסרת תום הלב של הנתבעים, והעובדה שלא ניתן היה לאכוף את תנאיו המקוריים של ההסכם בשל שינויים בנסיבות. לחילופין, ביקשה התובעת להעביר חלקה ספציפית, אך סעד זה לא ניתן מאחר שלא ניתנה הערכה לגבי התאמתה של החלקה. בית המשפט דחה את טענות התובעת בדבר הפרות נוספות לכאורה של ההסכם, הנוגעות לפינוי מושב ופיזור מגרשים, והבהיר כי טענות אלו אינן רלוונטיות. לבסוף הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.