עת"מ 1176/02

תקציר

בית המשפט מקבל את העתירה בעניין תשלומי הארנונה של העותרת לשנים 2000-2002. התשלומים התבססו על סיווג שגוי של נכסי העותרת כ"משרדים, שירותים ומסחר" במקום "תעשייה", מה שהוביל להעלאת מסים. בית המשפט מורה להנהלת הארנונה לחשב מחדש את המסים לפי תעריף התעשייה לשנים אלה ולהחזיר את תשלומי היתר. לא ניתן להחיל החלטה זו רטרואקטיבית על השנים 1998 ו-1999. לגבי 2002 פסק הדין מותנה: אם השרים יאשרו את שינוי הסיווג, אזי המסים הגבוהים יותר לאותה שנה יעמודו; אחרת, התעריף התעשייתי יחול. בית המשפט מצדד בטענת העותרת כי המועצה האזורית אינה יכולה לתקן את טעותה בסיווג הנכס ללא אישור השרים, שלא התקבל. ניסיונה של המועצה לשנות את הסיווג מהווה מעשה מינהלי שאינו יכול לעמוד ללא האישור הנדרש. בית המשפט מתייחס גם לסוגיית השיהוי בהגשת העתירה, ומקבל את עמדת העותרת כי אין בשיהוי כדי לסכל את הצלחת העתירה, מה גם שהמועצה האזורית הכירה במשתמע בסמכותה של ועדת הערר לדון בערר. בנוסף, בית המשפט קובע כי אישור השרים, אף שאינו חלק ממסמכי העתירה הנוכחית, הוא עובדה רלוונטית שלא ניתן להתעלם ממנה. עם זאת, בית המשפט קובע כי הוא יגבר על פסק הדין הנוכחי, מה שמוביל את בית המשפט להגביל את היקף פסק הדין לשנים 2000-2002, כאשר האפשרות לאישור שרים גוברת עליו לשנת 2002. תוצאת פסק הדין נוטה במידה רבה לטובת העותר, ובית המשפט פוסק להם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ומחזיר להם את שכר טרחת העתירה. פסק דין זה בא לתקן את יישומו הבלתי ראוי של צו הארנונה, והשלכותיו מוגבלות לנסיבות המקרה הספציפיות.