בג"צ 2655/06

תקציר

ב-4 בינואר 2006 אושפז ראש הממשלה, אריאל שרון, עקב אירוע מוחי ומאז הוא שרוי בתרדמת, מה שגרם ליועץ המשפטי לממשלה להכריז עליו באופן זמני כי נבצר ממנו למלא את תפקידו. כתוצאה מכך נכנס השר אהוד אולמרט לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה. במארס 2006 טענו העותרים כי אי כושרו של שרון אינו זמני עוד אלא קבוע וקראו למינוי ממלא מקום לראש הממשלה לפני הבחירות ב-28 במארס, תוך הסתמכות על סעיף 16(ב) לחוק יסוד: הממשלה, הקובע מגבלה של 100 ימים על אי כושר זמני. הם טענו כי הרכבת ממשלה חדשה תארך זמן רב וחזו כי 100 הימים של אולמרט יפקעו בתקופה זו. היועץ המשפטי לממשלה השיב והכיר בעמימות בחוק, אך הבהיר כי אי כושר קבוע יוכר על פי חוק רק לאחר תקופת 100 הימים ללא שובו של ראש הממשלה. בית המשפט בחן את העתירה ודחה אותה, תוך שהוא מגדיר אותה מוקדמת מדי וספקולטיבית, שכן 100 הימים טרם חלפו, וממשלה חדשה עשויה לקום זמן קצר לאחר הבחירות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו משתעשע בתרחישים תיאורטיים והגיע למסקנה כי לא היה טעם ענייני שסיפקו העותרים להצדיק מינוי דחוף של ממלא מקום קבוע לראש הממשלה. לפיכך, מאחר שהעתירה התבססה על תוצאות היפותטיות ולא על נסיבות ממשיות, היא נדחתה ביום 27.3.2006.