עת"מ 45525-03-24

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה כנגד היתר בניה שניתן למשיב. העותרים טענו כי ההיתר ניתן מחוץ למועד האחרון של שישה חודשים שנקבע בפסק דין קודם, אך השופט מצא כי המשיב פעל בשקידה והעיכוב לא היה משמעותי דיו כדי להצדיק את ביטול ההיתר. גם טענותיהם לאי סדרים פרוצדורליים ותגובה לקויה של הוועדה נדחו, שכן השופט מצא כי לשני הצדדים ניתנה הזדמנות הוגנת להציג את טענותיהם והחלטת הוועדה הייתה סבירה. יתר על כן, השופט סירב להתערב בשיקול דעתה של הוועדה בענייני תכנון, מה גם שהחלטתה כללה תיקונים לטובת העותרים. קביעת ועדת הערר את תכנונו של כביש הגישה, לרבות רדיוסו ורוחבו, נמצאה סבירה ומבוססת על שיקול דעת מקצועי. בקשת העותרים להחזיר את הדיון לוועדה המקומית ולמנות מומחה נדחתה, שכן ועדת הערר הפעילה כראוי את שיקול דעתה. לבסוף, קבע השופט כי טענת העותרים בדבר קיר היקפי שבנה המשיב אינה נטענת די הצורך וכבר הוכרעה על ידי הוועדה המקומית. נוכח ההליך התכנוני הממושך והחלטותיה הסבירות של הוועדה, השופט לא ראה עילה להתערב. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות למשיב, לוועדה המקומית ולוועדת הערר.