ע"פ 299/81

תקציר

בפסק דינו בעניין הרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה, אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי המערער הרג את אשתו בכוונה תחילה, תוך קיום היסודות המפורטים בסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. המערער טען כי מעשיו נעדרו את הכוונה המוקדמת הנדרשת, וטען כי פעל בנסיבות של התגרות ללא החלטה מגובשת להרוג. עם זאת, בית המשפט מצא ראיות רבות מדבריו של המערער עצמו ומראיות נסיבתיות התומכות בכוונתו. בית המשפט הדגיש כי הכנה לרצח אינה דורשת תכנון ממושך וניתן לבסס אותה במקביל להחלטה להרוג, במיוחד כאשר היא שזורה במעשה עצמו. יתר על כן, הכוונה להרוג נגזרת ממעשיו של המערער, לרבות מכות הגרזן המרובות שהוטחו בראשה של אשתו ושיחתו הקודמת עם בני משפחתו ששקלו אמצעים קיצוניים. בית המשפט דחה את טענת ההגנה בדבר קטיעת השרשרת הסיבתית עקב טיפול רפואי לקוי, תוך הסתמכות על ראיות פורנזיות הקושרות את התקיפה הראשונית ישירות למותו הסופי של הקורבן. יתר על כן, בית המשפט הפריך את טענות ההגנה בדבר מצבו הנפשי של המערער, ולא מצא דבר המצביע על כך שלא היה מסוגל לגבש כוונה או לפעול מתוך דחף שאין לעמוד בפניו. גם המושג "קינטור" או התגרות היה שנוי במחלוקת, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי הקורבן