עמ"ש 44516-10-21

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך של בני זוג גרושים בנוגע לחיסון בנותיהם הקטינות על פי לוח הזמנים השגרתי המומלץ של משרד הבריאות. האם, המערערת, מסרבת בעקביות לחסן את הילדים מאז לידתם, ואילו האב, המשיב, מבקש לחסן אותם. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת האב, והורה לאם להגיש ערעור. בערעור נטען כי בית המשפט נעדר סמכות לכפות טיפול רפואי מונע וכי טענת המשיב מונעת מחוסר תום לב. בנוסף, טוענת המערערת כי בית המשפט התעלם מהסיכונים הכרוכים בחיסונים ומהעובדה שהמשיב הסכים לכאורה לאי חיסון הילדים במהלך נישואיהם. המשיב, לעומת זאת, גורס כי החלטת בית המשפט מוצדקת על סמך פסיקה קודמת וטובת הילדים. גם האפוטרופוס שמונה לקטינים ממליץ להתחסן, בנימוק של רצון הילדים והמתח שנגרם כתוצאה מהסכסוך ההורי. לאחר שקילת הטענות בכובד ראש, דוחה ערכאת הערעור את הערעור ומאשרת את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. השופטים מדגישים כי כאשר הורים חלוקים בדעתם לגבי חיסון ילדיהם, על בית המשפט להתערב כדי להגן על האינטרסים של הקטינים. לדברי השופטים, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות להורות על חיסוני שגרה ללא צורך בחוות דעת רפואית, כפי שממליץ משרד הבריאות. ההחלטה מבוססת על עקרון האוטונומיה ההורית, טובת הילדים והפסיקה שנקבעה בנושא. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי חילוקי דעות בין ההורים עלולים לפגוע בבריאותם הנפשית של הילדים ובאוטונומיה שלהם בתוך המשפחה, ובמקרים כאלה נדרשת התערבות בית המשפט. השופטים מתייחסים גם לטענת המערערת בדבר הסכמתו הנטענת של המשיב לאי חיסון במהלך נישואיהם ומוצאים אותה בלתי נתמכת ואינה רלוונטית. הם מדגישים כי תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע את טובת הילדים, מה גם שההורים כבר אינם יחד. בנוסף, בית המשפט מציין את חשיבות החיסונים, ומציין את היתרונות המוכחים שלהם ואת הגילוי האחרון של מקרה פוליו בקטין לא מחוסן. השופטים דנים גם בעמדת המשפט העברי בסוגיה, התומכת בנחיצות ובהתרת החיסונים. בסופו של דבר, בית המשפט קובע כי יש לחסן את הילדים, בהתחשב בגילם, בתוך 45 יום מיום ההחלטה. המערערת מצווה לכסות את הוצאות המשיב, וניתן לפרסם את פסק הדין מבלי לחשוף את זהות הצדדים.