ע"ע 1273/01

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו יורשיו של הרב רפאל כדיר צבן, שכיהן כרב בנתיבות במשך כמעט ארבעה עשורים, נגד המועצה הדתית. לאחר מותו ביקשו יורשיו פיצויים בדמות משכורתו האחרונה, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. בעוד המועצה הדתית פיצתה בסופו של דבר את היורשים בחלק מהסכומים המבוקשים, הגישו היורשים תביעה בדרישה לתשלומים נוספים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את התביעה, והוביל את היורשים להגיש ערעור. הערעור התמקד בשתי סוגיות עיקריות. ראשית, הקביעה האם נכדו של המנוח היה תלוי בו, ובכך זיכתה אותו בפיצויי פיטורים כ"שארים" לפי חוק פיצויי פיטורים. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ולא מצא ראיות לתלות מלאה, והדגיש כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים במישור הפרוצדורלי. שנית, טענו המערערים כי בניו של המנוח, כיורשים חוקיים, זכאים לפיצויי פיטורים לפי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. בית המשפט דחה גם טענה זו, ופירש את אופיו הדינמי של המונח "ניצולים משפטיים" יחד עם הנוהג המקובל במדינה, אשר מאז חקיקת חוק פיצויי פיטורים נשלט על ידי חוק זה. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור בעניין פדיון חופשה שנתית. בית המשפט קבע כי הודאתה של המועצה הדתית כי היא חייבת למנוח פדיון עבור 152 ימי חופשה משמעה שיש לחשב אותה על בסיס שכרו האחרון, כולל הפרשי הצמדה וריבית. משכך, חויבה המועצה הדתית לשלם ליורשים את יתרת הסכום בסך 17,708 ש"ח, בצירוף הפרשי הריבית והצמדה הנלווים מנובמבר 1995. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.