ע"א 441/75
פסק-דין עליון
תקציר
הערעור במקרה זה נסוב סביב עסקת מקרקעין שנויה במחלוקת. המשיבים, שהיו הבעלים הרשומים של דירה, החליטו למכור אותה ונכנסו למו"מ עם רוכש המערערת. עם זאת, הסכמת המשיבים למכירה הותנתה בכך שיבטיחו רכישת דירה נוספת. נערך 'הסכם' בכתב יד, אך הוא לא כלל את כל הפרטים הדרושים לחוזה מחייב, וגם חתימת המשיבים הותנתה בתנאי שלא התקיים. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת לביצוע ההסכם בעין, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי כוונת הצדדים הייתה מכרעת בקביעת אופיו המחייב של ההסכם. נמצא כי חתימת המשיבים על ההסכם הותנתה באירוע מסוים שלא התרחש. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין הסכם מקדמי לבין חוזה פורמלי, וציין כי הראשון אינו נחשב בדרך כלל מחייב עד לניסוח חוזה פורמלי. עדות בעל פה הורשתה לברר את הנסיבות שהובילו להסכם, שכן לא הייתה התנגדות לקבילותו. התנאי המדובר נחשב כתנאי מוקדם לחוזה, המאפשר הצגת ראיות בעל פה. מאחר שהתנאי לא התקיים, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההסכם אינו מחייב. משכך, נדחה הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מקבל את ההחלטה לדחות את תביעת המערערת לביצוע ההסכם בעין.
חקיקה מקושרת
ע"א 441/75 מנצור שוילי נ' יעקב ו-שבע זילברברג, עליון (13.7.1977)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.