ע"א 3635/21

תקציר

התיק בבית המשפט עסק בערעור של המערערים על העברת חלקה 49 והטיפול בה לפי חוק נכסי נפקדים. בתחילה הוגדר המנוח כ"נפקד", והקרקע נוהלה על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בעוד ועדה מיוחדת החליטה בעבר לשחרר את הקרקע, המערערים טענו כי לא קיבלו פיצויים או את חלקם הראוי. המשיבים טענו תחילה כי הדבר הוסדר תוך הסתמכות על תקדימים והליכים משפטיים, לרבות בג"ץ 414/10, אשר דחה את עתירת המערערים על יסוד הבטחת המשיבים כי יקבלו את חלקם. עם זאת, חלקה 49 לא שוחררה למערערים כמובטח. בהליכים מאוחרים יותר טענו המשיבים כי עסקת המקרקעין מתוארכת לשנת 1953, אך בית המשפט מצא כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הראיות ולוח הזמנים, וקבע כי ההעברה לרשות הפיתוח אכן התרחשה בחודש דצמבר 1974. קביעה זו ביטלה את סכום הפיצוי הראשוני שנפסק על ידי המשיבים, והביאה להנחיית בית המשפט קמא כי בית משפט קמא יבחן מחדש ויקבע את שווי התמורה בעת ההעברה, תוך הבטחת קבלת חלקם המגיע למערערים. בית המשפט גם ביטל פסיקות הוצאות קודמות לטובת המשיבים, והטיל עליהם הוצאות חדשות. ההחלטה מהווה צעד לקראת פתרון תביעות היסטוריות סביב נכסי נפקדים באופן הוגן וצודק, בהתחשב הן ביושרה הפרוצדורלית והן בתביעות החוקיות של היורשים.