ע"פ 2546/92

תקציר

פסק הדין זיכה את אברהם למדן, סוכן מכס מורשה, מכל האישומים בהם הורשע בבית משפט השלום, קרי עבירות לפי פקודת המכס, חוק סוכני המכס וחוק מס קניה. למדאן ערער על הרשעתו בטענה שלא ידע או השתתף בעבירות שבוצעו במשרדו, שכללו הגשת רשימות יבוא כוזבות לשחרור סחורות מהמכס. בעוד שבית משפט השלום הרשיע את למדן על סמך ראיות נסיבתיות והחזקה כי היה עליו לדעת על פעילותו של בנו בעסק המשפחתי, בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן להניח ידיעה כזו. מהראיות לא השתמע כי הייתה מסקנה אחת שלמדן ידע על הפעילות הפלילית והסכים לה. יתר על כן, דרישת הכוונה הפלילית בעבירות הנדונות גרמה לכך שנטל ההוכחה נותר בידי התביעה, ולא ניתן היה להרשיע את למדן רק על סמך הימנעותו מלהסביר את העבירות. עוד הדגיש בית המשפט העליון כי ייחוס ידע למעסיק על מעשיו הפליליים של עובדו צריך להיקבע על פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, אשר במקרה זה אינן תומכות במסקנה כי למדן ידע על העבירות. מאחר שהתביעה לא הצליחה לספק ראיות מספיקות להרשעתו של למדן בכל האישומים, התקבל הערעור והוא זוכה.