ת"א 39301-11-22

תקציר

המבקשים, גרושים המשלמים מזונות, ביקשו פטור מתשלום אגרת בית משפט בגין תביעה גדולה הנוגעת לפרויקטים של התחדשות עירונית. הם סיפקו ראיות מספיקות לאמצעיהם הכספיים המוגבלים, ושכנעו את בית המשפט בחוסר יכולתם לשלם את מלוא האגרה. בית המשפט בחן גם את עילת התביעה ואת הסכום הנתבע, וציין כי תביעה לגמול הולם יכולה להתבסס על הסכם חוזי או על דיני עשיית עושר. מאחר שהמבקשים לא הציגו הסכם חתום, התמקד בית המשפט בדיני עשיית עושר. המבקשים לא הגישו חוות דעת מומחה או ייעוץ משפטי שיתמכו בשכרם המבוקש, ופסק הדין אליו התייחסו כתקדים נמצא בלתי משכנע. באשר להסכמים מחוץ לחנות, נמתחה ביקורת על המבקשים על כך שלא כללו אותם בתחילה, אך ניתן להם פטור חלקי לאחר מסירת המידע הנדרש. בית המשפט הכיר בעבודתם של המבקשים בהשגת הסכמים אלה, אך ציין כי חלקם פקעו ואחרים נחתמו עבור חברה מתחרה. בסיכומו של דבר, בית המשפט מצא את התביעה מוצדקת תיאורטית, אך המבקשים לא הצליחו להצדיק במידה מספקת את הסכום הנתבע, במיוחד לאור היעדר סטנדרטים ענפיים לפרויקטים מסוג זה. לפיכך היו המבקשים פטורים מתשלום שכר טרחה בגין מחצית מהסכום הנתבע, 28 מיליון שקל, והוטל עליהם ארך מועד ליתרת הסכום. אם האגרה לא תשולם עד המועד האחרון, יהיה צורך לתקן את התביעה כדי להפחית את הסכום. המשיב ישלם את האגרה הנגזרת מהסכום שנפסק בסופו של דבר, לרבות הפרשי הצמדה. ההחלטה התקבלה בסמכות הרשם, ללא צו להוצאות, וניתנה בהעדר הצדדים.