תה"ג 14870-11-13

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה על סמך הטיעונים והראיות שהוצגו. על פי סעיף 9(א) לחוק ההסגרה, ניתן להכריז על אדם כראוי להסגרה אם הוא אחראי מבחינה משפטית לעבירה במדינה המבקשת, ואם יש די ראיות התומכות בכך. השופט מציין כי רף הראיות בתיקי הסגרה נמוך, ומחייב רק "עיכוב באישום". זכותה של ההגנה לעיין בראיות מוגבלת למה שברשות העותר, אשר במקרה זה אינו כולל את ההקלטות המקוריות של השיחות. השופט מדגיש כי הליכי הסגרה אינם מחייבים הצגת כל הראיות שנאספו, ותפקידו של בית המשפט אינו להעריך את משקל הראיות או את מהימנותם של עדים. במקום זאת, על בית המשפט לקבוע אם קיים "בסיס לחיוב". השופט מגיע למסקנה כי די בדברי השותפים ובפרוטוקולי השיחות שהגישה התביעה כדי להצדיק הכרזה על המבקש כראוי להסגרה. משכך, הבקשה לחריגה מהליכי ההסגרה המקובלים בנוגע להקלטות הגרמניות נדחית, והבקשה עצמה נדחית. החלטה זו התקבלה בהיעדר הצדדים המעורבים.