ב"ל 9974-12-19

תקציר

נראה כי פסק דין זה קשור לתביעה שהגיש תובע נגד המוסד לביטוח לאומי, בנוגע להכרה בפגיעת צווארו כפגיעה בעבודה. התובעת, עובדת שתפקידה היה כרוך בתנועות יומיומיות נרחבות של הצוואר, ביקשה להוכיח כי פגיעתה נגרמה עקב עבודתה. בית המשפט מינה מומחה רפואי שיעריך את המקרה. המומחה סבר כי אמנם קיים קשר סיבתי אפשרי בין עבודתו של התובע לבין מצבו בצווארו, אך תרומת העבודה לפגיעה אינה משמעותית. המומחה גם דחה את הטענה כי עבודתו של התובע החמירה את מצבם, תוך ציון אופי התנועות והיעדר העברת כוח לצוואר. התובעת ביקשה למנות מומחה נוסף, בטענה כי המומחה שמונה פעל על פי אסכולה קפדנית. בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר הוכחה לקיומה של אסכולה מיטיבה וחוות דעתו המפורטת והמנומקת של המומחה. בית המשפט הסתמך על חוות דעתו של המומחה ודחה את התביעה, בקובעו כי התובע לא הצליח לבסס קשר סיבתי בין עבודתו לבין הפגיעה. חשוב לציין כי בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו שלא למנות מומחים נוספים, וההחלטה התקבלה על סמך חוות דעת המומחה הקיימת.