בר"ע 253/72

תקציר

הסכסוך הוא בין יצרני הוויסקי, כאשר שלוש חברות סקוטיות (Thompson Co., Ltd., Scottish Whisky Society וחברה נוספת) תובעות חברה ישראלית, National Distillers Inc, על מכירת וויסקי תחת המותג "אסקוט". החברות הסקוטיות טענו כי המיתוג והתיוג של החברה הישראלית נועדו להטעות את הציבור לחשוב שהוויסקי הוא סקוטי, ולגרום נזק לעסקי החברות הסקוטיות. הם תבעו בבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשו צו מניעה ופיצויים. עם זאת, החברה הישראלית ערערה על סמכותו של בית המשפט, וטענה כי התיק צריך להידון בבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי הסכים והעביר את התיק. החברות הסקוטיות ערערו לבית המשפט העליון, שפסק לטובתן. בית המשפט העליון קבע כי אם תובע יכול לבסס פסק דין של בית משפט על סמך תקנות ספציפיות, יש לו אפשרות לבחור את מקום המשפט, ובית המשפט הנבחר אינו יכול לסרב לכך. בנוסף, טיבה של עוולת גניבת העין, כמפורט בסעיף 59 לפקודת הנזיקין, אינו דורש הוכחת נזק, שכן הוא מגן על זכות הקניין של שמו הטוב של העסק. כל מכירה של הוויסקי הממותג באופן שגוי של הנתבעת פוגעת בזכות זו, ומקימה עילת תביעה שניתן לדון בה במקום בו בוצעה המכירה, בהתאם לתקנות הרלוונטיות. לפיכך, בית המשפט המחוזי בירושלים הוא המקום המתאים. הערעור התקבל, החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה, והחברה הישראלית חויבה לשלם לחברות הסקוטיות הוצאות משפט, כולל שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ליש"ט.