ע"פ 1548/13

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם התעריף, שנקבע למאסר עולם בבריטניה, הוא חלק מגזר הדין או מתייחס ליישומו. אם הוא חלק מגזר הדין, הרי שהוא כפוף להוראות האמנה בדבר העברת נידונים והדין הישראלי, שאימץ את האמנה. המערער טען כי התעריף הוא חלק בלתי נפרד מגזר הדין ומגדיר את התקופה המרבית של שלילת חירות וכי לאחר תום תקופה זו, ההצדקה היחידה להמשך מעצרו של המורשע היא הגנה על הציבור מפני סכנה. המשיב טען כי העונש שהוטל על המערער הוא מאסר עולם וכי התעריף אינו אלא חלק מהליך השחרור המוקדם בבריטניה. בית המשפט קבע כי נראה כי התעריף הוא חלק בלתי נפרד מעונש מאסר העולם המוטל בבריטניה וכי תקופת המאסר הקבועה בתעריף היא התקופה המקסימלית שבה ניתן לשלול את חירותו של המורשע על בסיס שיקולי גמול והרתעה. לפיכך, יש לסווג את התעריף כחלק מגזר הדין ובהתאם לכך יש להחילו על פי הוראות הדין הישראלי והאמנה. העיקרון המרכזי של מנגנון ההתאמה קובע כי הסנקציה המותאמת אינה יכולה להחמיר את הסנקציה שנקבעה על ידי המדינה השיפוטית מבחינת משך הזמן והאופי. עוד קבע בית המשפט כי כל התאמה שאינה כוללת את המאפיין של העונש הבריטי של אפשרות שחרור לאחר תקופת התעריף תהווה החמרה בעונש ועל כן יש לראות את עונש המאסר שעל המערער לרצות כמכיל הוראה המאפשרת להביא את המערער בפני ועדת שחרורים לאחר תום תקופת התעריף. לפיכך, יש להביא את המערער בפני ועדת השחרורים המיוחדת בישראל עוד בטרם ריצה שני שלישים מעונשו. שיקוליה של ועדת השחרורים צריכים להביא בחשבון את הצורך לכבד את הוראות האמנה ואת העובדה שהמערער ריצה תקופת מאסר ארוכה יותר מתקופת התעריף. החלטות הדירקטוריון יהיו כפופות לאישור או ביקורת שיפוטית.