ע"א 143/51

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עוסק במחלוקת משפטית מורכבת הנוגעת לבעלות במקרקעין ולפיצויים הקשורים להפקעת מקרקעין על ידי עיריית רמת גן. התיק סובב סביב חלקת אדמה שהייתה במקור בבעלותו של יוהנס אורט, תושב גרמניה הרשום בתל אביב, שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה מינה את פסח פיינגרשט כנציגו למכור את הקרקע לאחיו של פסח, אליהו. עסקת המקרקעין, לעומת זאת, הייתה נתונה לבחינה בשל מעמדה של אורט כנתינה אויבת, מה שהוביל להגבלות על המכירה ללא הסכמת הממונה על נכסי האויב. למרות הסכם משפטי ופסק דין של בית המשפט שהעביר את הבעלות לאליהו, שהובילו גם לשורה של עסקאות נוספות ולהקמת חברה משיבה להחזקה בקרקע, הלגיטימיות של פעולות אלה הוטלה בספק. בית המשפט בחן את הפעולות וההסכמות בין הצדדים, ומצא כי העברת המקרקעין נעשתה ללא הסכמה כדין של האפוטרופוס. כתוצאה מכך, נקבע בפסק הדין כי העירייה שילמה לאפוטרופוס כדין בעת הפקעת הקרקע, ובכך ניקתה עצמה מכל חוב. בפסק הדין הודגש כי פסק הדין של צו ההסכמה, המבוסס על ההסכם בין האחים פיינגרשט, לא העביר את הבעלות לאליהו כדין בשל התבססותו על יישום בלתי חוקי של זכויות העברת המקרקעין, ובכך דחה את טענות המשיב. לפיכך החליט בית המשפט לקבל את ערעורה של עיריית רמת גן, תוך שהוא דוחה את בקשת המשיב לפיצויים, בקובעו כי הבעלות לא עברה כדין מחברת אורט וכי פעולות העירייה היו מוצדקות. המשיב חויב לשלם לעירייה את הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין, והגיע למסקנה כי אורט נותרה בבעלות עד למסירת הנכסים לידי האפוטרופוס.