ע"א 35127-03-19

תקציר

פסק הדין בתיק נסוב סביב תביעת לשון הרע שעניינה טענות להטרדה מינית שהעלה המשיב כלפי המערערת, מרצה במכללת צפת. בתחילה הכיר בית המשפט בכך שהמערערת לא ביצעה הטרדה מינית, כפי שמעידים פסקי דין קודמים ותלונות שנדחו. המשיב פרסם מספר פרסומים המאשימים את המערער בהטרדה, חלקם זיהו אותו באופן ישיר וחלקם עמומים יותר. בית המשפט בחן פרסומים אלה על פי דיני לשון הרע, ובסופו של דבר מצא כי פרסומים מסוימים בדף הפייסבוק של המשיב מהווים לשון הרע בשל זיהויים הברור של המערער כנושא הטענות. בית משפט קמא קבע תחילה פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין לשון הרע, בהתחשב בהאשמות חסרות בסיס ופוגעות בשמו הטוב של המערער. עם זאת, בערעור הגדיל בית המשפט העליון את סכום הפיצוי ל-260,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט, תוך הכרה בכוונת זדון לפגוע במערער באמצעות פרסומיו המתמשכים של המשיב במשך שנתיים. בית המשפט הדגיש כי גם האשמות ללא שם אך ניתנות לזיהוי יכולות להוות לשון הרע, ומשקף את ההשפעה המשמעותית שיכולה להיות לטענות כאלה על שמו הטוב של אדם. בקביעת סכום הפיצוי שקל בית המשפט את המשך טיבם של מעשי לשון הרע ואת הכוונה לפגוע, ובסופו של דבר פסק לטובת המערער בכך שפסק לו פיצוי כספי משמעותי על מנת שיכיר בנזק וישמש הרתעה מפני התנהגות עתידית דומה.